כשפתחתי את הקליניקה הקטנה שלי בבית, התחלתי לשווק והבאתי אנשים – עדיין לא ידעתי בדיוק מהו סגנון הטיפול אותו אני מבצע בפועל. החלטתי עם עצמי שאני "זורם" עם מידע שאני מקבל תוך כדי הטיפול. כמובן שהוכשרתי להשתמש בכלים איתם אני עובד, אבל בטיפולים מהסוג שאני עושה למטפל יש ייחודיות מסויימת. אותי עניין לדעת מה הייחודיות שלי.
מסלול החיים שלי
ככל שעובר הזמן, כך אני בטוח יותר. כך למשל, הבנתי שהדברים שאני בפועל עושה באים לי הרבה יותר בטבעיות מכל דבר אחר שאי פעם עשיתי, וזה למעשה הסימן הראשון.
אם כל החיים הייתי טרוד בשאלה של "האם אני נמצא במקום הנכון עבורי?", כעת השאלה הזאת פתאום נעלמה, והפכה להיות "איך אני יכול להתפתח עוד יותר?".
כך קרה שהבנתי בדיעבד שנחתתי על מסלול החיים שלי; שניווטתי אל היעד. רק שלא הייתי יודע את זה אם לא הייתי שם לב לסימנים שהיו לי מסביב כל הזמן, סימנים שלקח לי שנים להבין אותם. ניווטתי למסלול שלי אחרי המון שנים של קושי.
הניווט
בעיניי, אחת המשימות הכי "קשות" שיש לנו בחיים, מאז שנולדנו, היא מציאת הייעוד שלנו. מהרגע שאנחנו מפתחים מודעות עצמית אנחנו יוצאים למעשה למסע ניווט שלעיתים רחוקות אמנם הוא כלל לא מסתיים, אך ברוב המקרים הוא מסתיים בגילאים מאוד מאוחרים (40-50).
אני מסתכל מסביבי ואני רואה אנשים מנווטים. כל היום שלהם עסוק בזה. כשאני לוקח אותם לשיחה, אני יכול כבר לדעת מה מסלול החיים שלהם, בין אם באמצעות תיקשור, בין אם לשאול את השאלות הנכונות. זה פשוט הופך להיות ברור. אני מוצא שמשחק ההישרדות שלנו כאן (לאו דווקא בארץ) גורם לנו לא להיות קשובים לעצמנו ולסימנים שהחיים זורקים לנו כדי שנתעורר. אני שואל את עצמי איך הם לא שמים לב? איך הם לא רואים? זה הרי ברור. טוב, זה לא באמת כזה ברור וכשאנחנו במסע הישרדות המוח שלנו יודע לסנן מידע שמגיע אלינו – גם אם הוא רלוונטי. כן, זה קרה גם לי.
דיברנו ודיברנו, אבל מה גיליתי?
גם בשיחות ארוכות עם אנשים, אבל בעיקר בשיחות קצרות ואקראיות, גיליתי עד כמה הגוף שלנו יכול להתנגד למציאת מסלול החיים. מתוך זה הסקתי שיש משמעות קריטית לתהליך הניווט עצמו – סוג של צו נשמתי שאנחנו חייבים לקיים, אחרת הכל ייהרס. היו לי רגעים שבהם אני יושב עם מישהו או מישהי ומקבל הרבה מידע על מסלול החיים שלו, ומנסה לשקף לו את המידע שקיבלתי, נקי ככל האפשר. אני קולט שיש הבנה של המידע שהתקבל, אך ההפנמה מאוד רחוקה. לפעמים אפילו רתיעה. במצבים כאלה אני חייב לשחרר.
עם הזמן הבנתי שהאומנות כאן היא שילוב מאוד עדין ומדויק של הבאת המידע על מסלול החיים של מי שאני מדבר איתו יחד עם מציאת הנקודות בהן הוא היא יכולים להכיל ולהקשיב למידע – אחרת המידע נופל על אוזניים ערלות. זה לא פשוט בכלל.
קיצור תהליכים, האצה בהפנמה, ויציאה לדרך חדשה
אני לא מפסיק ללמוד כלים חדשים, ומשתמש בכל כלי שעומד ברשותי על מנת לבצע את המשימה הלא פשוטה הזאת. מה שכן, הבנתי שזה הייעוד שלי לעשות. לעזור לאנשים במציאת מסלול החיים שלהם ולנווט לנחיתה בטוחה בו.
אני מאמין ויודע שלכל אחד לוקח זמן לנווט בעצמו למסלול הנכון, אבל הניווט לא חייב להיות 40 שנה במדבר. הוא יכול להיות פשוט יותר, ולעיתים אפילו מהנה יותר.
אני כאן כדי לעשות את זה. יחד איתך.